<h1>מחזור ויטרי הלכ' שבת מספר התרומה סימן מ'</h1>
<h2>דף קיג:</h2>
דיני סחיטה. אסור לאדם ליכנס במים בשבת אם בגדיו נוגעים במים פן יסחטום. כדאמרי' פ' אילו קשרים. פגע באמת המים כו'. והמלבן הוי אב מלאכה. אבל משום דבר מצוה מותר כדי להקביל פני רבו. כדאמרי' פ' בתרא דיומא [ע"ז ע"ב] ונדה שטובלת בבגדיה. כדא' פ' יום טוב. [י"ח ע"א]. וגם מתוך שלא התרתה בגדיה להטביל אלא דרך מלבוש זכורה היא שלא תסחוט. ואם יש טינוף על בגדיו מקנחו בסמרטוט ואינו נותן עליו מים בשבת דשרייתו זו היא כיבוסו. כדאמרי' פ' דם חטאת. [זבחים צ"ד ע"ב] ופ' נוטל [שבת קמ"ב ע"ב]. [כיון] דאיכא טינוף שם. אבל [אי] ליכא טינוף אין נתינת מים בבגד קרוי כיבוס ואינו אסור אלא גזיר' פן יסחוט דהוי ליבון. ובמקום מצוה ליכא גזירה כדפרי' לעיל. וכן מקנח ידיו במפה שאינו מתכוין ללבן ואין שם רק מעט מים. אבל יין ושמן ושאר משקין בלא מים אין חששא אם בגדו טובל בהן. ובלבד שלא יסחוט הבגד דאסור משום דש המשקה מתוכו. אבל ליבון לא שייך אלא במים. וליכא למיגזר שמא יסחוט לצורך משקה הבלוע בבגד דאין זה רגילות שאינו חפץ באותו משקה. ולכך מסננין יין בסודרין. אבל סתימת כד וחבית שהיא למעלה והסתימה היא מבגד או נעורת פשתן ובלועה מיין אסור לתוחבה בחוזק בנקב לפי שהמשקה נסחט לתוך הכלי והוי דש. כדאמרי' [שבת קמ"א ע"א] האי אודדא דשיטא אסיר להדוקא. ואם מן הצד כמו ברזא הכרוכה מפשתן או מקנבוס והיא בנקב החבית מן הצד אם יש כלי תחת החבית לקבל מה שנופל אסור למשוך באותה ברזא לפי שהמשקה נסחט. וגם אינו הולך לאיבוד. [כיון שיש כלי תחת החבית והוי חשוב כמין חתימת פך למעלה דאסור. ואם אין כלי תחת החבית דהשתא מה שנסחט מן הבגד הכרוך נופל לארץ לאיבוד]. ולא ניחא ליה באותה משקה. לפי' הערוך מותר למשוך בברזא. ומסובריא דנזייתא דאסור להדוקה זהו כשהוא למעלה שאין המשקה הנסחט הולך לאיבוד. ומורי רבינו מפר' דאיסור' דרבנן מיהא איכ'. אע"ג שהמשקה הולך לאיבוד. כמו ספוג אם אין לו בית אחיזה אין מקנחין בו את הקערה מן השמן והמאכל. א"כ אסור למשוך בברזא הכרוכה במוכין אפי' הן מן הצד וגם אין כלי תחת החבית.
<h2>דף קלט:</h2>
אמ' זעירי נותן אדם יין צלול או מים צלולים לתוך המשמרת ואינו חושש משום בורר. אם יש קסמין קצת כיון דמשתתי הני מקודם. ומשום סחיט' ליכא למיגזר אע"ג דזהו מים כיון דהיינו משמרת שעשוייה לכך ולא קפיד בליבונה. כדאמרי' גבי פרוונקא פ' במה טומנין [מ"ח ע"א]. אבל מים בסודר אסור אבל יין שרי. ומיכן הורה רבינו הלכה למעשה. על מעשה שקידים כתושים מערב שבת מותר לסננן דרך סדין או מטפחת בשבת. דמשום בורר ליכא כיון דמשתתי הכא בלא סינון ושמא יסחוט לא גזרינן אלא במים שהבגד מתלבן ומתכבס בכך.
<h2>דף קמא.</h2>
דיני סחיטה. אסור לאדם ליכנס במים בשבת אם בגדיו נוגעים במים פן יסחטום. כדאמרי' פ' אילו קשרים. פגע באמת המים כו'. והמלבן הוי אב מלאכה. אבל משום דבר מצוה מותר כדי להקביל פני רבו. כדאמרי' פ' בתרא דיומא [ע"ז ע"ב] ונדה שטובלת בבגדיה. כדא' פ' יום טוב. [י"ח ע"א]. וגם מתוך שלא התרתה בגדיה להטביל אלא דרך מלבוש זכורה היא שלא תסחוט. ואם יש טינוף על בגדיו מקנחו בסמרטוט ואינו נותן עליו מים בשבת דשרייתו זו היא כיבוסו. כדאמרי' פ' דם חטאת. [זבחים צ"ד ע"ב] ופ' נוטל [שבת קמ"ב ע"ב]. [כיון] דאיכא טינוף שם. אבל [אי] ליכא טינוף אין נתינת מים בבגד קרוי כיבוס ואינו אסור אלא גזיר' פן יסחוט דהוי ליבון. ובמקום מצוה ליכא גזירה כדפרי' לעיל. וכן מקנח ידיו במפה שאינו מתכוין ללבן ואין שם רק מעט מים. אבל יין ושמן ושאר משקין בלא מים אין חששא אם בגדו טובל בהן. ובלבד שלא יסחוט הבגד דאסור משום דש המשקה מתוכו. אבל ליבון לא שייך אלא במים. וליכא למיגזר שמא יסחוט לצורך משקה הבלוע בבגד דאין זה רגילות שאינו חפץ באותו משקה. ולכך מסננין יין בסודרין. אבל סתימת כד וחבית שהיא למעלה והסתימה היא מבגד או נעורת פשתן ובלועה מיין אסור לתוחבה בחוזק בנקב לפי שהמשקה נסחט לתוך הכלי והוי דש. כדאמרי' האי אודדא דשיטא אסיר להדוקא. ואם מן הצד כמו ברזא הכרוכה מפשתן או מקנבוס והיא בנקב החבית מן הצד אם יש כלי תחת החבית לקבל מה שנופל אסור למשוך באותה ברזא לפי שהמשקה נסחט. וגם אינו הולך לאיבוד. [כיון שיש כלי תחת החבית והוי חשוב כמין חתימת פך למעלה דאסור. ואם אין כלי תחת החבית דהשתא מה שנסחט מן הבגד הכרוך נופל לארץ לאיבוד]. ולא ניחא ליה באותה משקה. לפי' הערוך מותר למשוך בברזא. ומסובריא דנזייתא דאסור להדוקה זהו כשהוא למעלה שאין המשקה הנסחט הולך לאיבוד. ומורי רבינו מפר' דאיסור' דרבנן מיהא איכ'. אע"ג שהמשקה הולך לאיבוד. כמו ספוג אם אין לו בית אחיזה אין מקנחין בו את הקערה מן השמן והמאכל. א"כ אסור למשוך בברזא הכרוכה במוכין אפי' הן מן הצד וגם אין כלי תחת החבית.
